אני עדיין על הכורסא, אבל יש באמתחתי עוד מספר מתכונים נחמדים לחלוק עמכם, לצערי רובם לא בסיר לבישול איטי. אבל למה להיות קטנוניים?
יש לי מתכון מעניין וקל בבישול מהיר ל קציצות עדשים בשניים וחצי מרכיבים. אין בהם ביצים וגם לא קמח, מה שעושה אותן ידידותיות לטבעוניים ולזקוקים למתכונים ללא גלוטן או ללא לקטוז. קפצו לראות!
לא, עדיין לא מצאתי דרך להכין לחם בסיר לבישול איטי. אבל יש לי מתכון מצויין ללחם מהיר ללא שמרים שילווה בכיף את ארוחת השבועות שלכם וימלא את המטבח שלכם בריח של לחם טרי, ללא שמרים והתפחות ומבלי לחכות.
השקט התעשייתי בבלוג לאחרונה לא נבע מעצלנות מצידי או מחוסר חשק לבשל. רק שאי אפשר לבשל כשאת מרותקת למיטה וקצת קשה לכתוב כשהמוח שלך מעורפל ממשככי כאבים.
הייתה לי פריצת דיסק. פריצת דיסק. אותה תופעה שמכאיבה פה ושם לכל עם ישראל ופילגשו. אבל אני חייבת להיות מיוחדת. הדיסק שלי החליט להתפרק לחתיכות שנשרו לתעלת עמוד השדרה, לחצו על סיבי העצב ושלחו את רגלי השמאלית וגם, סילחו לי, את השלפוחית שלי לעזאזל.
כאבי לידה הפכו לזיכרון עמום לעומת מה שחוויתי. הולעטתי בכמויות של מורפיום שיכולות להרוג סוס עבודה. ארבעה פראמדיקים חסונים נאלצו לסחוב אותי, בשתי הזדמנויות שונות, סחיבת פצוע כי לא יכולתי אפילו להסתובב מספיק בכדי לעבור לאלונקה. קחו את זה ממני, אל תקחו כמובן מאליו את הפריבילגיה לנגב לעצמכם את האף.
כשהרופאים החליטו סוף סוף להתערב, הם עשו את זה מהר. רבע שעה אחרי שגלגלו אותי כמו פנקייק על הגב למחלקת עמוד השידרה בבית החולים השני שניסינו, הכניסו אותי לצום. לאחר ניתוח החרום, התעוררתי עם צינור באף, צינור בזרוע, צינור בגב וצינור גם במקומות שהשתיקה יפה להם. כשהצלחתי מדי פעם לפתוח את העיניים בהתאוששות, שמתי לב שאמא שלי, שתהיה בריאה, נמצאת כרגיל לידי עם אחי ושבאורח פלא, אני כבר לא מתפתלת מכאבים.
למחרת בבוקר הסביר לי הרופא שנס גדול לא היה פה. הפלא התגלה כתרכובת פלסטיק ועצם (שלי!) שהחליף ברוב טובו את הדיסק שלי (שאת שאריותיו נאלץ הדוקטור לשלוף בפינצטה מתעלת עמוד השדרה), וקיבוע של החוליות שנותרו בשני ברגי טיטניום.
עכשיו אני מחוץ למחלקה, בבית, על כורסה חשמלית שבעזרת פלאי הטכניקה, מרימה אותי לתנוחת עמידה, רק כדי שאגיע להליכון. אני יודעת שאני מקטרת אבל לאור מה שעבר עלי לאחרונה, אני מרשה לעצמי. חודש מחיי הילדים שלי נמחק לי לגמרי ואני עוד מתקשה לקום כדי למזוג להם מיץ.
ובאור יותר חיובי, אני בבית (של ההורים בינתיים), אני יכולה לחבק את התינוקת שלי (בישיבה) ואני כבר לא מתפתלת מכאבים. הפיזיותרפיסט שלי רודה בי כמו רס"ר בצבא ורגלי השמאלית, שקורסת תחתיי ולא מתפקדת, עוד תחזור לפעולה רק מרוב פחד.
בקרוב מאוד, אוכל לקום ולבשל קצת ולהעמיד למבחן את המתכונים של עצמי שאמורים להיות קלים ופשוטים. אולי מעז יצא מתוק ואמצא מתכונים מהירים עוד יותר? אני בבית ואני מאושרת ומה שבטוח, כבר לא חסר לי בורג.
החזרה לארץ גורמת לי להתגעגע לשורשים אסלים שמעולם לא זרמו בעורקיי. אני אוכלת סחוג ירוק לארוחת בוקר ומוצאת את עצמי מזמינה טחול ממולא במסעדות, למרבה תימהונם של מלצרים המרימים גבה למראה בחירתה של הלבנבנה שמולם. מפרום למשל, הוא מאכל שלא היה חלק מנוף ילדותי אבל זה לא גורע ולא במעט מכמה שהוא טעים. מפרום אותנטי כנראה שעושים מתפוחי אדמה. אבל אני אוהבת חצילים. ולא אוהבת לעבוד קשה. אז הנה הגרסה שלי למאכל העמים המפנק הזה.
בתאבון
מפרום חצילים בסיר לבישול איטי
המצרכים:
למפרום:
שני חצילים
500 גרם בשר בקר טחון (או עירוב של בקר והודו)
שני בצלים
כוס עלי סלרי
כוס עלי פטרוזיליה
שתי פרוסות לחם
כפית מלח
כפית פלפל שחור
כפית כמון
רבע כפית קינמון
לרוטב:
שני בצלים
כוס עלי סלרי
כוס עלי פטרוזיליה
חמש כפות שמן
כוס מים
300 גרם רסק עגבניות
חצי כפית מלח
חצי פלפל שחור
כפית כמון
רבע כפית קינמון
אופן ההכנה:
1. לפרוס את החצילים לפרוסות סנדוויץ עבות, בהן הפרוסות מחוברות בבסיסן. הדרך הקלה ביותר שמצאתי: לפרוס פרוסה מהחציל אך לא לחתוך עד הסוף. את הפרוסה הבאה חתכו עד הסוף וכך קבלו מעין "פקמנים" עם כיס להכנסת תערובת הבשר.
2. במעבד מזון, לטחון יחד את הבצלים והעלים (אלו של המפרום ואלו של הרוטב). להוציא חצי מהתערובת לקערת זכוכית ולשים בצד. להוסיף למעבד את הלחם והתבלינים ולטחון עד שהכל אחיד. להוסיף לבשר ולערבב היטב.
3. למלא את החצילים בבשר ולהדק.
4. לערבב לתוך קערת הזכוכית עם תערובת הבצל שתי כפות שמן ולבשל במיקרו כארבע דקות, עד שהכל מתרכך קצת. לשפוך לסיר לבישול איטי יחד עם רסק העגבניות, התבלינים, המים ושלוש כפות השמן הנותרות.
5. להשקיע ברוטב את פרוסות החצילים הממולאות. לסגור מכסה ולבשל על חום נמוך בין 8-12 שעות. אחרי שמונה שעות אפשר לפתוח מכסה ולבדוק אם החצילים רכים.
6. להגיש על קוסקוס ולהתענג.
הכינו את המתכון הזה אם אתם מעוניינים לשבת ולצפות בזכרי הבית מתווכחים על כל פרוסה עסיסית. מכיוון שהזכר הקטנטן הוא במקרה יוצא חלציו של הגבוה, לא נותרה לאחרון ברירה אלא לוותר לפצפון על חצי מפרוסות הפסטרמה בצלחתו. זה לא מנע ממנו לזלח פרוסות מהמגש כשהוא חשב שלא מסתכלים עליו ולהעלים באופן מסתורי את קופסת הפלסטיק מהמקרר.
אותי לימדו בבית שהודו זה איכסה, ומגובה בנכס צאן הברזל הנ"ל הסתובבתי עד היום מבלי לדעת כמה שזה יכול להיות טעים. המתכונים שראיתי בעבר לפסטרמות היו מסובכים וארוכים וכללו מילות מפתח כמו "רשת" ו"השרייה ללילה" שבדרך כלל גורמות לי ללחוץ על אסקייפ.
המתכון שלפניכם לוקח כחמש דקות הכנה, גם אם אתם עובדים בהילוך איטי הודות לזאטוטים שתלויים לכם על הגפיים. אני יודעת שכבר אמרתי את זה אבל רוצו. רוצו להכין את הפסטרמה הזו. חזה הודו זה בשר רזה, זמין וזול ומסתבר שיש בו גם כמות רצינית מאוד של ברזל. מגש חגיגי של פרוסות פסטרמה ביתית מאכיל גדוד ויעטר כל שולחן.
פסטרמה מחזה הודו בסיר לבישול איטי
חומרים:
פרפר חזה הודו (צד אחד) במשקל של כקילו שלוש מאות, נקי משאריות עור, שומן ועצמות.
כף פפריקה מתוקה
כף דבש
כף שמן
כף מים חמים
כפית מלח גס
כפית פלפל שחור גרוס
3-4 עלי דפנה יבשים מקווצ'צים לפירורים
אופן ההכנה:
1.להניח את חזה ההודו בסיר לבישול איטי.
2. לערבב את שאר החומרים בקערית קטנה ולמרוח על חזה הודו מכל הצדדים.
משפחתי וחיות אחרות (בעיקר חתולים יחפנים שאימצו את ביתנו הנטוש עד לאחרונה) מסתגלת לחיים בארץ. ילדיי דוברי הקוויבקית האסלית שרים עתה שירי חנוכה במבטא חמוד להפליא והבעל מתרגל את העיברית הרצוצה שלו על חנוונים מזדמנים.
דווקא אני מתקשה להסתגל. למזג האוויר הכוונה. עד כמה שזה נשמע מגוחך, קר לי. קרררר לי. בצפון קוויבק השרויה הרבה מתחת לאפס יש בידוד. חם היה בדלת אמותינו עד כדי הסתובבות בבית בתחתוני בוקסר מהוהים וגופיה גנובה מהאקס הלוחם בצבא. טוב שהקוויבקי לא מבין צה"לית.
כשקר לי אני מפנטזת על אוכל חם ומנחם, כזה שהולך טוב עם בירה קפואה. כשאבא שלי הזכיר מתכון הונגרי ישן של צלי בקר בכרוב כבוש, ידעתי שעליתי על משהו מעניין. כמובן ששיחקתי עם המתכון, הורדתי שחיתויות כמו בייקון ושמנת חמוצה וויתרתי על טיגונים ושלבים לרוב. התוצאה? שחומה ומגרה, חמצמצה, עשירה ומנחמת. אה כן, והבירה כבר בפנים.
צלי בקר בכרוב כבוש ובירה בסיר לבישול איטי
קילו קוביות בשר בקר לצלי (שייטל, כתף או נתח אחר המועדף עליכם)
קופסת שימורי כרוב כבוש (560 גרם לפני סינון)
שלוש כפות שמן קנולה
כף קמח
2 בצלים קטנים
פלפל ירוק אחד
100 גרם רסק עגבניות
כפית מלח
כפית פלפל שחור, עדיף גרוס טרי
כפית קימל שלם
כף סוכר חום
בקבוק בירה
אופן ההכנה:
1. להניח בסיר לבישול איטי את קוביות הבקר ואת תכולת קופסת שימורי הכרוב, עם הנוזלים.
2. לקצוץ דק את הבצל, לערבב עם שתי כפות שמן קנולה בקערית זכוכית ולשלוח למיקרו לשתי דקות, עד שמתחיל להתרכך. להוסיף כף שמן נוספת ואת כף הקמח ולערבב היטב. לשלוח למיקרו לעוד שתי דקות ולערבב עד שהקמח יבלע בתערובת הבצל. העסק הזה יעזור לנו להסמיך את הרוטב.
3. בקערת מעבד מזון, להניח פלפל ירוק חצוי ומנוקה מגרעינים, בירה, רסק עגבניות, סוכר, מלח, פלפל וקימל ולעבד יחד כמה שניות, עד שהכל קצוץ אחיד ויפה. אם אין לכם מעבד מזון, קצצו דק את הפלפל, העבירו לסיר עם הבירה והתבלינים וערבבו היטב.
4. להוסיף לסיר לבישול איטי את תערובת הבצל ואת רוטב הבירה ולערבב היטב.
5. לסגור מכסה ולבשל על חום נמוך כשמונה עד עשר שעות, עד שהבשר מתרכך.
6. להגיש על פירה תפוחי אדמה נימוח, עם סלט ירוק בצד ובירה קפואה. נהדר!
אחרי שש שנים ארוכות בכפור הקוויבקי המרוחק, הגיעו עצמותי הישראליות הקפואות לדרגת וול-דאן. לפני כשבועיים ימים, נחתה משפחתי הכבר לא כל-כך קטנה בארץ. אז עכשיו אני מתאקלמת. יש דבר כזה הרעלת חומוס?
את הסיר הקנדי הנאמן מכרתי והשבוע ניגשתי לחנות לרכוש לו מקבילה (פשוטה!) כחול-לבן. מזלגות וסבון כלים עוד אין לי, אנחנו ישנים אצל ההורים שלי אבל שלא תגידו שאין לי סדרי עדיפויות.
בעלי,לשמחתו כי רבה, נאלץ לרכוש סט חדש ונוצץ של כלי עבודה ומייד ניגש למצוא כל תירוץ אפשרי לקדוח בקירות הבית. ברגע שאמצע את השיש במטבח מתחת לאבק הבטון, אפתח את הקרטון ואשלוף את ידידי החדש.
טוב להיות בבית.
