אחרי שש שנים ארוכות בכפור הקוויבקי המרוחק, הגיעו עצמותי הישראליות הקפואות לדרגת וול-דאן. לפני כשבועיים ימים, נחתה משפחתי הכבר לא כל-כך קטנה בארץ. אז עכשיו אני מתאקלמת. יש דבר כזה הרעלת חומוס?
את הסיר הקנדי הנאמן מכרתי והשבוע ניגשתי לחנות לרכוש לו מקבילה (פשוטה!) כחול-לבן. מזלגות וסבון כלים עוד אין לי, אנחנו ישנים אצל ההורים שלי אבל שלא תגידו שאין לי סדרי עדיפויות.
בעלי,לשמחתו כי רבה, נאלץ לרכוש סט חדש ונוצץ של כלי עבודה ומייד ניגש למצוא כל תירוץ אפשרי לקדוח בקירות הבית. ברגע שאמצע את השיש במטבח מתחת לאבק הבטון, אפתח את הקרטון ואשלוף את ידידי החדש.
טוב להיות בבית.
בישול איטי 
ברוכים השבים. התאקלמות מהירה 🙂
ברוכים השבים, ההורים שלך בטח מאושרים שהילדים והנכדים סוף סוף קרובים אליהם
ברוכים השבים!! התאקלמות קלה וקצרה וחג חנוכה שמח!!!!!!
חיה
תודה חיה!
ההורים אכן מרוצים. תודה פנינהט!
ברוכים הבאים. התישבות נעימה לך וכל המשפחה – אכן, מעבר נפלא. כיף של בלוג.
תודה חני!
תבורכי על ההעזה 🙂
אני עדיין בכפור, עם הסטימר והשלג,
ברכות על האתר
תודה לירון!
ברוכים השבים!!! איזה כייף להורייך…. גם לי יש בת ונכדים בחו"ל ואני יודעת את גודל הגעגוע אליהם. (נוסעת מחר אליהם) הלוואי גם עליי כזה אושר.
באמת תהיתי לאן נעלמת ומדוע אין יותר מתכונים חדשים שכן האתר שלך הוא מצויין ואני מכינה המון מתכונים ממנו. כשתתפני נשמח לקרוא את מתכונייך המצויינים.
תודה יוקה! אשמח אם תספרי אילו מתכונים הכנת ומה אהבתם..